מאת: שירלי קדוש
אולי זה לא מקרי שדווקא לפני ראש השנה, כשישה חודשים לאחר תחילתו של הסגר הראשון, אנחנו נכנסים לסגר שבו נהיה כולנו סגורים בבתים.
ניתן לפרש זאת כמעין סגירת מעגל קולקטיבי שמטרתו לקטוע את שרשרת ההדבקה במסווה של זמן לחשבון נפש וסגירת חשבונות (בקטע טוב).
לדעת חוקרים, “סגירת מעגל” היא בעצם ידיעה כמעט ודאית ביחס לסיבות לסופו של דבר שנגמר, שעלינו לשחרר ולהמשיך הלאה. העדר סגירה גורמת לאנשים מסוימים אשליה שדברים לא ממש הסתיימו וכן לתחושה קשה של חוסר ודאות ובהירות ביחס לדבר מה אשר לא פעם גורמת לתחושת אשמה, בושה, כעס, חוסר אמון ועוד. כתוצאה מכך נוצר קושי ביצירת קשרים חדשים ובהנעת החיים לשלב הבא.
למעשה, “סגירת מעגל” מסייעת, במהלך הזמן, לבנות סיפור חדש ובריא ביחס לעבר, הווה ועתיד. לעומת זאת כאשר אין סגירת מעגל, האדם יעסוק באופן חוזר בניסיון להבין מה השתבש? מה היה חלקו בעניין? מה הוא היה יכול לעשות אחרת? לאור הכאב שחשים, עולה השאלה ביחס ליכולת לקבל החלטות נכונות.
סגירת מעגל היא לא רק לקחת אחריות ולהרגיש אשמה. אלא זו עשויה להיות למידה עצמית משמעותית על הדרך בה בוחרים להתמודד עם מצבים רגשיים. במצבים מסוימים לא תמיד יש לנו את האפשרות לעשות סגירת מעגל עם האדם ממנו התנתקנו או עם אירוע שחווינו בעבר ולכן במקרים בהם אתם מרגישים תקועים, שאלו את עצמכם מספר שאלות, אבל כאלה שהן נכונות ומשמעותיות יותר:
מה ואת מי אינך משחרר/ת? האם להיאחז בעבר עושה אותך מאושר/ת? האם התקיעות משרתת אותך כדי לא להמשיך הלאה? האם חוסר ההתמודדות שלך משרתת את ההכחשה שהיחסים הסתיימו? האם הקושי לשחרר הוא הקושי להתחיל להתמודד עם העתיד? האם הפחד להתמודד הוא הפחד מחוסר ודאות? וכן בסופו של דבר, מה את/ה חושב/ת שיקרה אם וכאשר “תשחרר/י”? בדרך זו יהיה ניתן לשנות לטובה את הסיפור שלך וליצור משהו חדש עבור עצמך.
חג שמח!