מאת: אליה פינסון
המוח המתוחכם שלנו עובד קשה כמעט 24/7, את העובדה הזו כל סטודנט חווה על בשרו.
למשל, אחד מקיצורי הדרך שבהם המוח משתמש, כדי לחסוך לעצמו ולו מעט סוללה קוגניטיבית, הוא חשיבה בתבניות. למשל, סטריאוטיפים הם מעין ייצוגים שאנו יוצרים הנוגעים לאנשים וקבוצות, אבל גם לאירועים ותרחישים שונים בעולם. תחשבו על זה, במקום להשקיע כמות אנרגיה עצומה כדי להכיר מחדש כל תופעה בעולם, אנחנו פשוט משבצים אותה בתבנית מוכרת ובדרך כלל כללית יותר. עם כל הייעול שבדבר, זה לרוב מגיע במחיר של דיוק בתפיסת המציאות סביבנו. אם טרם ניחשתם, התכנסנו כאן כדי לדון על סטריאוטיפים בנוגע לחיים על גלגלים! אז בואו נשים את הדברים על השולחן הוירטואלי:
לא, לא חייבים להיות היפים (“hippies”) כדי לגור על גלגלים. תגידו את האמת, אולי גם לכם מיד עולה בראש דימוי של קרוואניסט יחף וזרוק, נטול דאגות או שאיפות? אישית הרגשתי שהדימוי הזה הושלך עליי לא אחת, ולפעמים אנשים ממש סירבו להאמין שכן, אני עובדת ולומדת, ואני ממש לא היחידה. האמת היא, שקשה מאוד ליצור אפיון של “הקרוואניסט הקלאסי”, מהיכרות אישית שמעתי עשרות סיפורים ומניעים שונים לבחירה באורח החיים הזה. באופן מפתיע הוא מתאים למגוון רב יותר של אנשים משאולי חשבתם.
אתם לא חייבים להיות בעלי ידע וכישורים טכניים מיוחדים בשביל אורח החיים הזה. אקדים ואומר שמדובר באמירה נכונה חלקית, יותר בכיוון של המלצה; אבל ממש לא תנאי סף. לפני שהתנסיתי באורח החיים הנ”ל, הספקתי להשלים עם העובדה שאני אדם לא מאוד טכני, לפחות לא באופן אינטואיטיבי. מעולם לא התעניינתי במערכות חשמל ומים, וכמו כולם, פשוט הורדתי את המים בשירותים בלי לחשוב פעמיים (אם יורשה לי לחרוז) לאן הם יורדים. כל זה שייך לעבר ברגע שחיים “אוף דה גריד”, וכל אחד בוחר לעצמו את הדרך שבה יצרוך חשמל, מים ושירותי ביוב, אם בכלל. אני למשל, הצטיידתי במערכת סולארית שמספקת את כל הצרכים הבסיסיים שלי ותוך כדי תנועה למדתי אותה מ0 לכמעט 100. היום אני יודעת שעם רצון, סבלנות ואמונה בעצמי אפשר לפצח הכל.
ולסיום, בית על גלגלים הוא קודם כל בית. בתחילת הדרך, ממש בימים הראשונים, התרגשתי מהבית החדש והיכולת לחנות אותו בכל מקום, ומיהרתי לחלוק את ההתלהבות עם כל החברים והמכרים. חניתי בים וכמעט כל שעה מישהו אחר הגיע לכוס קפה, זה היה כיף, אבל גם גרם לי להבין שכל המרחב הקטן הזה הוא בעצם הבית שלי. יש משהו אינטימי הרבה יותר במרחבים כל כך קטנים, זה די טריוויאלי, אבל אצלי האסימון הזה לא נפל ישר. אז עכשיו אני מעדיפה לארח בחצר, וכמה מזל שלבית הזה תמיד יש חצר!
זו הייתה נקודת מבטי בנושא, בתקווה לאפשר התבוננות מזווית פחות מדוברת. בפתחה של שנת 2022, לכולנו ברור שהעולם מאפשר לנו לחיות פחות או יותר איך שנרצה והאפשרויות כמעט בלתי מוגבלות. אז בואו לא נצמצם את עצמנו ולא אחרים לתוך תבנית מוכרת, בואו נפרוץ את הגבולות של עצמנו! עד הפעם הבאה…
אל תפספסו את שאר הסדרה!