מאת: שירלי קדוש
אוכל הוא שחקן מרכזי בתרבות הישראלית וניתן אף להגיד שלא מעט מישורים בחיינו מתנהלים סביבו.
למעשה, בנוסף להיותו אמצעי לסיפוק הזנת הגוף, הוא מתפקד גם כאמצעי להגדרת הזהות של קבוצות שונות באוכלוסייה ומתפקד גם כמאפיין סגנון חיים וכמגדיר טעם.
במשך אלפי שנים התייחסו למזון כצורך קיומי בלבד, תוך ניתוק כל החגיגות סביבו. בשל הפתיחות העולמית של הדורות האחרונים אשר הייתה זו שחשפה את הנגזרות התרבותיות נהפך תחום המזון והמשקאות לחוויה ואטרקציה של ממש. כמו כן, מבחינה סוציולגית נמצא כי האוכל מקרב בין תרבויות אך גם שומר על ייחודן ולכן השורשים ההיסטוריים הם הבסיס להבנת האוכל כנדבך תרבותי.
למעשה, לא פעם שמענו על הקרבת קורבנות אוכל, בין אם מדובר בפירות לפני פסל הבודהה, פרה אדומה בבית המקדש או לחם על לשון מושטת בכנסיות הקאתוליות ובין סדר הפסח וכמותו שאר ארוחות חג בכלל הדתות. כמו כן, ידוע כי בנצרות פותחים כל ארוחה בתפילת הודיה וביהדות סוגרים את הארוחה בברכת המזון. בלידה, חתונה או מוות – לכל אירוע יש את המאכלים שמגישים לקהל סביבו ולכל חג יש תפריט כמעט קבוע וידוע מראש. מכאן שברור כי אוכל מהווה כנגזרת תרבותית גם של הדת.
בתוך כך, גם ההתנזרות מאוכל כמו צום למשל הינה סממן תרבותי. האינדיאנים צמים לפני מסעות צייד, ההינדים ההודים ברובם צמחונים מטעמי אמונה, המוסלמים צמים בשעות האור בחודש הרמאדן, הקאתולים נמנעים ממוצרים מהחי במשך 40 ימים לפני הפסחא ואצלנו ימי הצום רבים מספור – מהצום הגדול של יום כיפור ועד תענית אסתר, צום גדליה, תשעה באב ועוד. בהקשר הזה, ניתן אף לומר כי האוכל מעצב את גבולות ההתנהגות וזאת בשל מאכלים אסורים ומותרים בכל תרבות (אסור לאכול בשר, אוכל שאינו כשר, איסור על שתיית אלכוהול וכו׳).
כמו כן, קיימות גם מקובלות חברתיות שאינן דתיות אשר מעצבות את ההתנהגות שלנו: בארה”ב אוכלים עם מזלג ביד ימין בגמר חיתוך המזון – בזמן שבאירופה הוא מוחזק בשמאל. באיטליה גברים מרבים בשתיית יין במהלך ארוחות אבל לנשים נמזגת כוס יין בודדת. קוקטיילים מתוקים נחשבים “נשיים”, וויסקי נלגם ע”י “גברים”. בהמשך לזאת, דליה למדני, עיתונאית ותיקה בתחום האוכל הגדילה לעשות וכתבה את הספר ״מסע מסביב לשולחן״ בו היא מסבירה כיצד ״משחר ההיסטוריה נודע לאוכל תפקיד חשוב בעיצובה של החברה האנושית. האוכל השפיע על גידולן ותפוצתן של אוכלוסיות רבות, על נורמות חברתיות ומגדריות, מהלכים מדיניים וכלכליים, אופקי המסחר, מלחמות וכיבושים, ואף הביא לגילוי יבשות חדשות וקירב עולמות רחוקים״.
לסיכום, האכילה היא התנהגות חברתית. כמעט בכל התכנסות של אנשים מתרחשת אכילה קבוצתית, כל מפגש משפחתי או מפגש חברים נעשה סביב כיבוד או משקה. כל אירוע תרבותי היסטורי כולל בחובו טקס סביב מזון או משקה. העיסוק באוכל מחזק קשרים, במיוחד בתא המשפחתי ומתוך הבנה זו הוקמה אפילו עמותה אשר קוראת לקדם את תרבות הקולינריה בישראל ששמה לה למטרה להעמיק את ההיכרות הציבורית עם מימדיה ורבדיה השונים של הקולינריה הישראלית, לבססה כמרכיב מרכזי במרחב התרבותי בישראל וכן לעודד פעילות מחקרית בתחום.
