מאת: שירלי קדוש
לא פעם במהלך החיים קורה שאנחנו מרגישים שאנו קופאים על השמרים ולא מצליחים להתעלות לאיזשהי נקודת ציון או אפילו שיא בתחום או בכמה תחומים בחיינו.
לפי מאמן הלמידה אדוארדו בריקניו, מסתבר שמדובר בתופעה נפוצה והיא מתבססת על חוסר היכולת שלנו לתמרן בין מרחב הביצוע למרחב הלמידה. האם ניתן לפרוץ את המחסום הזה? התשובה בהמשך.
ראשית נגדיר שמרחב הלמידה מהותו לתת לנו מרחב לשיפור שבו למעשה נוכל לצפות לכך שנעשה טעויות ומהן אנחנו נלמד ונשתפר. לעומת זאת, במרחב הביצוע עלינו כבר לדעת לעשות דבר מה באופן מיטבי ככל שנוכל. בהקשר הזה, בריקניו מסביר כי הסיבה שבגללה רובנו כמעט ולא משתפרים בדבר מה למרות העבודה הקשה והמתמשכת לעיתים היא כיוון שאנו משקיעים יותר מדי זמן במרחב הביצוע. מה בעצם עושים במרחב הלמידה של הדברים הבסיסיים שלא פעם מתבררים גם כמורכבים ביותר בחיינו כמו למשל ״להיות חברים/הורים״? כיצד לבנות מרחב למידה אפקטיבי?
לפי בריקניו, מרחב הלמידה מורכב מעבודה ממוקדת על דקויות ויציאה מאזור הנוחות שבאה לידי ביטוי בהתמודדות מול אתגרים וכאלה אף קיצוניים. כך למשל, דמוסתנס, אחד מגדולי הנואמים והדמגוגים ביוון העתיקה שהיה גם עורך דין הבין שחלק מהצלחתו טמונה ביכולתו לשכנע אחרים ולכן בחר גם ללמוד משחק ולהתחקות אחר הנאומים הגדולים של זמנו. כדי להתגבר על ליקויי הדיקציה מהם סבל ולדבר באופן ברור ככל האפשר, היה דמוסתנס מתאמן על נאומיו בשיטות המותאמות לתקופתו כאשר אחת מהן הייתה לדבר כשאבנים ממלאות את פיו. כמו כן, הוא דאג לחזור על טקסטים בכל מיני מקומות כמו חדר תת קרקעי שקט או על שפת הים בעודו מתאמץ להתעלות מעל לרחש הגלים. למעשה, דמוסתנס פירק את היכולות המורכבות או הכישורים המסוימים לגורמים ובכך הפך אותם למיומנויות בסיסיות ועליהן הוא עבד. כלומר, ברגע שאנו מבינים מהי מיומנות המשנה שבה זיהינו מקום לשיפור, נותר להבין מהי הפעולה שתלטש את אותו הנדבך.
בריקניו טוען כי הטובים ביותר בתחומם הם אלה אשר הקציבו זמן קבוע יומי, שבועי או חודשי שבו הם חידדו את כישוריהם. אם ראיתם את הסדרה ״גמביט המלכה״ לדוגמה, ראיתם כי שחקני השחמט הטובים ביותר מקדישים למשחק זמן רב, אך לא כשחקנים שלמעשה מבטאים את מרחב הביצוע שלהם אלא ככאלה המנסים לחזות מהלכים שאשפי המשחק עשו בעבר ולנתחם וזה הוא למעשה, מרחב הלמידה שלהם.
במציאות העמוסה של ימינו, לא לכולנו קיימת האפשרות לנתח את הפעולות שלנו לאחר מעשה והתרבות שלנו לא ממש סובלנית כלפי טעויות. אם כך, איך נוכל לשלב את מרחב הלמידה בלו״ז העמוס שלנו? בין שמדובר בנו כעובדים או כשחקנים הראשיים בסרט שנקרא ״חיינו״, נוכל להתחיל בלשאול את עצמנו מתי ברצוננו להיות בכל אחד מהמרחבים? בקשר לאיזה כישורים? ובאיזה תחום? כלומר, במה אנחנו יכולים להשתפר? כמה זמן נוכל להקציב לכך? בנקודה זו, חשוב להבין כי כל חלון זמן שנמצא, בכל תדירות שמתאפשרת לנו, יקדמו אותנו בקצב שהולם את אורח החיים שלנו.
בנוסף לכך, מומלץ למצוא מנטור או עמית שעימו נוכל להרגיש בנוח ואיתו לדון ברעיונות חדשים או לנהל שיחות בנושאים רגישים וכמובן – להתייעץ ולקבל נקודת מבט נוספת ואף שונה משלנו. כמו כן, ניתן גם לבקש את עזרתם של חבר או חברה טובים שאיתם יהיה אפשר לחקור את אופי החברות שלנו ולמעשה, לשאוב השראה, מוטיבציה ומידע על הדברים שאותם נרצה לשפר.