מאת: נועם פוגלנסט
קרה פעם שנתקעתם במצב שגורם לכם להרגיש רע במשך הרבה זמן? באופן מודע, או לא מודע, התסכול מצטבר עד שיש מעין התעוררת, ואז הוא מתפרץ.
במקרים האלה אנחנו לרוב נחפש מצב חדש שהוא ההפך המוחלט מהמצב שהיינו בו. ילד שגדל למשפחה עם ערכים מסוימים יברח לערכים הפוכים במרד הנעורים שלו. אחרי מערכת יחסים רעה, יש נטייה לחפש אדם שהוא שונה לחלוטין מהאקס. אחרי שירות ארוך בצה”ל, מורידים סוף סוף את השעון עם הסטופר, ונוסעים לטייל בעולם לשנה.
אבל אחרי שמבלים זמן במצב הקיצון ההפוך, מגלים לעיתים קרובות שתגובת הנגד הייתה מופרזת. הנער מתבגר ואולי מבין שחלק מערכי המשפחה כן מתאימים לו, וחלק פחות. ההפך הגמור מהאקס (גם אם הוא היה בעיקר נוראי) זה לא בהכרח מה שעושה לנו טוב. החייל המשוחרר חוזר לארץ, ולרוב כן חוזר למסגרת של עבודה או לימודים.
כל הדוגמאות האלה מכילות בעצם את אותו התהליך. בהתחלה, נמצאים במצב כלשהו במשך כל כך הרבה זמן, עד שהוא נהפך לבלתי נסבל. לאחר מכן, מסתכלים בסלידה על המצב הקודם ועושים הכל כדי לנהל חיים הפוכים. לבסוף, עושים שינוי נוסף ומגיעים לאיזשהו אמצע. אפשר לדמיין את התהליך כציר עם הנקודות א’, ב’, ג’. מתחילים בנקודה א’ ובמקום להגיע ישירות לנקודה ב’, קודם עוברים לקיצון השני שנמצא בנקודה ג’. רק לאחר שהייה בקיצון ההפוך, חוזרים בחזרה ומוצאים את הפשרה שנכונה לנו בנקודה ב’.
הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה מדבר בדיוק על התופעה הזו, ומעניק לשלבים שלה שמות יותר יפים מאותיות אלפבית שיושבות על ציר דמיוני. בספרו המפורסם “כה אמר זרתוסטרא”, ניטשה מציג משל על שלושה גלגולים (או תמורות) שהרוח עוברת. בתחילת הדרך, יש גמל שכל מה שהוא עושה זה לסחוב. הוא יכול לסחוב דברים כמו ערכים, אנשים, מסורות – כל אלה מתחברים לדוגמאות שהבאתי לעיל. בסוף תקופת הסחיבה, הגמל הופך לאריה. האריה הוא הבחירה בקיצון ההפוך, והוא שואג ונלחם בכל מה שהגמל סחב. לבסוף, גם האריה עובר גלגול והופך לילד. הילד הוא השלב האחרון, אשר מסוגל להתפשר ולמצוא את האמצע האישי שלו בין המצב של הגמל לזה של האריה.
מה הסיבה לבחירה דווקא בדמות הילד? כדי להגיע לשינוי אמיתי ובוגר, יש צורך בדמות פתוחה ואפילו קצת תמימה, שמסוגלת לקחת ערכים חדשים מבלי לסבול מכל המחשבות על הדרך שהיא עברה. זו ישות חדשה שמסוגלת לומר כן לפתרון המכיל את שני צידי הספקטרום. הילד מייצג גם שכחה, מה שמרמז לכך שהוא עלול בעתיד ליפול בדיוק לאותה הסיטואציה ולעבור את אותו התהליך מחדש.
חשוב לציין שיש דרכים רבות לקרוא את את המשל הזה ואת ניטשה בכללי, וחלקן מורכבות למדי ובכלל לא קשורות להסתכלות הזו. מה שכיף במשלים (ולעיתים מעצבן), זה שכל אחד יכול לבחור לעצמו פרשנות. אציין כאנקדוטה נוספת (שחתכתי מהפוסט כדי לא לעייף אתכם מדי) שגם לרמב”ם יש הגות דומה ומעניינת בשם שביל הזהב, הנקראת גם דרך האמצע.
המשל של ניטשה עוזר בתיאור תהליכים בודדים וספציפיים. יצא לי לומר המון פעמים לאנשים בשיחות “נראה שפה עוד היית גמל”, או “שם הפכת לאריה”. יש גם מקרים בהם אנשים נמצאים בתוך לולאה שחוזרת על עצמה כי הם כל פעם מגיעים לילד שהוא מספיק קרוב לגמל כדי להתחיל הכל מחדש. דוגמאות טובות יכולות להיות התמכרויות: אלכוהול, אוכל משמין, הימורים ועוד. במקרים מסוימים, אפשר להסתכל על הלולאה האינסופית הזו בתור מצב הגמל של אותו האדם! כדי להתגבר על ההתנתקות, האריה יצטרך להילחם בכל סממן של המעגל ההרסני ולא רק בהתמכרות עצמה.
ניתן לנתח עם המשל הזה גם תהליכים יותר ארוכים. לדוגמה, משבר אמצע החיים: בגיל חמישים, אנשים קולטים שהם היו גמלים משלל סיבות. הם מרגישים שכל החיים שלהם בוזבזו על דברים כמו להרוויח כסף, להקים משפחה, או לבחור בקריירה מסוימת. אנשים שחיו את רוב חייהם על אוטומט ישאלו את עצמם: “למה בחרתי דווקא את הבחירות האלה?”. במקרים כאלה, שלב האריה יכול להיות סוער במיוחד, ואם נמשיך עם הסטריאוטיפ מגיעים לדברים כמו בגידה בבני זוג, גירושים, קניית למבורגיני, גילוי חדש של מיניות ועוד. מעניין לחשוב שהקלישאה על משבר אמצע החיים לרוב לא כוללת את השלב הסופי של הילד. הייתי משער שזה כי התוצאה של התהליך אינדיבידואלית לכל מקרה.
אז נראה שיש פה דפוס של בני אדם, ויש לנו מודל פואטי שעוזר לתאר אותו. אפשר לראות את זה כתהליך סטנדרטי להתמודדות עם היקלעות למצב רע. אבל יש מה לעשות עם זה? האם עוזר לנו בכלל לדעת על זה?
אני מאמין שכן. המודעות עוזרת, כי זה טוב לנסות לשים לב כאשר אנחנו אולי במצב הגמל כדי להגיב בהתאם. להישאר גמל לזמן ממושך מבלי לשים לב יכול ממש להזיק לנו. ויש נקודה נוספת, לא פחות חשובה: מי שמודע לתהליך יהיה יותר סלחני עם עצמו בזמן שהוא עובר אותו. השינויים הקיצוניים האלה יכולים להיות מבהילים וזה עוזר כשיש איך להסביר אותם. האמרה של “כרגע אני אריה” דורשת התבוננות פנימה וכנות מול עצמנו.
זה במיוחד עוזר במעבר מהאריה אל הילד. הרבה פעמים אנשים נשארים בקיצון של האריה ליותר מדי זמן כי הם מפחדים להתקרב אפילו קצת למצב הרע שהם היו בו. המודל מזכיר לנו שזה בסדר וסביר לחפש פשרה בין שתי גישות מנוגדות, גם (ואפילו במיוחד!) כשמדובר במשהו מהותי ומשנה חיים.