מאת: שירלי קדוש
בחודש יוני מדי שנה העולם מציין את יום המוזיקה שבין היתר מציין גם את היום הרשמי של תחילת הקיץ.
מוזיקה היא אומנות של צירופי צלילים אשר מלווה את פסקול החיים של כל אחד מאיתנו. היא מרגיעה אותנו ולעיתים דווקא ממריצה, היא משמחת אותנו ולפעמים גם מכאיבה. בהקשר הזה, ההנחה המתבקשת היא שמוזיקה עצובה מעציבה ומוזיקה שמחה – משמחת. האמנם?
מוזיקה עצובה פורטת על המיתרים הרגישים ביותר שלנו והשפעתה על מצב רוחנו ניכרת. לפי מחקר שפורסם בשנת 2019 נראה כי אנשים דיכאוניים אשר מאזינים למוזיקה עצובה מצאו בה דווקא מקור מרגיע ואף מעודד. במילים אחרות, אנשים דיכאוניים שמאזינים למוזיקה עצובה אינם מעוניינים לשמר את רגשותיהם השליליים אלא דווקא לאחר ההאזנה הם דיווחו על רגשות חיוביים יותר.
למה זה בעצם קורה? למעשה, על פי מחקר אחר שנעשה בנושא, הגיעו למסקנה כי קיימת הפרדה בין האופן שבו אנו תופסים את המוזיקה לבין חווית ההאזנה לה. זאת אומרת המוזיקה אומנם נשמעת עצובה אך חווית ההאזנה לה היא נעימה ואף עליזה.
בהתייחס לתופעה די נפוצה בימינו, תחושת החרדה למשל , מומלץ להשרות הרגשת קרקוע כאשר הדרך לכך היא על ידי חוויה חושית מלאה אשר עוזרת להסיט את הפוקוס שלנו כלפי המתרחש בחוץ במקום להתכנס לתוך עצמנו, להשתוללות שבפנים. במקרה הזה, מוזיקת אמביינט אשר נחשבת למנגינה יחסית עצובה, מאפשרת להתרכז בעקבות הצלילים המגוונים אשר מעסיקים את חוש השמיעה במידה מאוזנת.
כמו כן, מלבד הצורך בלהרגע, אנשים מאזינים למוזיקה עצובה במטרה לעבד רגשות במקום להדחיק או להיפטר מהם, לפרוק מטען רגעי וכן בכדי לעורר נוסטלגיה וזכרונות ולהפיח תקווה. מכאן שמוזיקה עצובה מסייעת לנו בזמני משבר כמו עכשיו, בין עמימות הקורונה ללחצים מהמבחנים.
