מאת: שירלי קדוש
הוא ידע סערות רבות בחייו, נחשב למשורר לאומי אשר לעיתים הכתיב את סדר היום הלאומי, ולמרות שלא היה פוליטיקאי, מנהיגי המדינה נשאו עיניהם אליו – מי היה נתן אלתרמן? המערכת מציינת את חודש הולדתו ויובל ללכתו.
“די רק לצאת לרחוב וללכת בו ככה סתם ולהאמין כי מלבד פוליטיקה וכלכלה והיטלר, יש גם ניסים בעולם” -עיניו של אלתרמן היו מלאות אהבה והוא ראה בתל אביב נס למרות שחי בפריז היפה מספר שנים בצעירותו. למעשה, הוא היה כותב את מדורו “סקיצות תל אביביות” שבו תיעד את עירו אהובתו האורבנית בשירה אישית ציבורית. אך לא רק תל אביב הייתה אהובתו ומחזרות רבות היו לו. אישה אחת הייתה לו כחוק ואישה אחת כחיק. רחל מרכוס אישתו וצילה בינדר פילגשו ידעו זו על זו, אך אהבתן לו הייתה רבה ואלה ידעו כי “אהבה היא לא פשע”.
לא רק על נשים אלתרמן היה אהוב. גם על פוליטיקאים רבים ואף על דוד בן גוריון היה אהוב במיוחד; עד לכדי מערכת יחסים ארוכת שנים מלאת הערכה הדדית, הערצה אפילו, אבל לא נקייה מביקורת, כיאה לשני אישים דעתנים. פרס סיפר כי “לא היה קץ לחוכמתו, והוא סבר שהחוכמה עצמה מצויה בפשטות והשמחה אצל העניים. תקופה ארוכה עבדנו יחד, דוד בן־גוריון, משה דיין ואנוכי. שנינו הערצנו את בן־גוריון. בן־גוריון אהב מאוד את משה דיין. ושלושתנו, גם בקשה שבמצבים, היינו נושאים עינינו לנתן, כשבא, כשכתב, כששתק. אני יכול לומר בלב שלם שלא היה למשורר משקל כה רב בפרוזה של חיינו, ומעולם לא השאיר משורר ארץ מסוערת כל כך – שטופה בשירתו”. עד היום ליד מיטתו של בן גוריון בצריף שבשדה בוקר, מונח אחד מספריו של אלתרמן על השידה – ״בין המשורר למדינאי – מקבץ שירי אלתרמן לראש הממשלה״.
אלתרמן היה איש רב פעלים. בצעירותו נסע לצרפת, שם למד ורכש תואר של מהנדס חקלאי. יחד עם זאת, אלתרמן התעניין מאוד במדע ובחקר החלל, כתב מאמר גדול על השתלות לב וגם את המחזה ״משפט פיתגורס״ על עולם המחשבים. בתו תרצה, העידה כי הייתה לו ספרייה עצומה על ענייני מחשבים וחלליות, מדעי הטבע, מתמטיקה ופיזיקה אשר היה קורא ולומד מהם, וכי מעטים יודעים שבכתיבת מחזותיו הוליד הלימוד השיטתי בקרבו את יצר הכתיבה ולא להפך. כמו כן, עסק אלתרמן בעיתונות וכתב טורים רבים תחת שמו אך לעיתים גם תחת שמות בדויים.
בין תחומי העניין הללו, נתן אלתרמן גם אהב לשתות, והרבה. בשל כך, בחודש מרץ של 1970 הוא לקה בהתקף לב בעת ניתוח במערכת העיכול אשר שנדרש לבצע בעקבות בעיות השתייה שלו. המצב הלך והידרדר עד להיוודע הבשורה המרה שבה הובא למנוחת עולמים. בהלווייתו שנערכה בקריית שאול השתתפו דאז נשיא המדינה זלמן שז”ר, ראשת הממשלה גולדה מאיר, שרים, סופרים ומשוררים וקהל רב. בקשתו הייתה רשומה בפתק שהשאיר אחריו כשנכנס לבית החולים, שבועיים קודם לכן, שבו כתב: “בלי הספדים. להיקבר בין סתם יהודים”.