מאת: נועה סופי ווגמן
כיצד נראה הדיכוי ממבט לבפנים? מהי האחריות והעבודה הפנימית של כל אחת מאיתנו בתוך זה?
כמו כל יציר בריאה בעולמנו, גם נשים עוברות תהליך אבולוציוני ויחד איתו הפמיניזם כולו. בעבר פמיניזם קיבל שם של התנגדות ומרד שנולדו מתוך מקום מדוכא. הדיכוי הושרש כל כך עמוק וכיום אנחנו חותרות להבין כיצד הוא בכלל נראה. אנחנו משמיעות את הקול בפלטפורמות שונות ובכל זאת
כניסה לחדר מלא גברים מזכירה חיש מהר איך נראים ומרגישים ההבדלים בין המגדרים. המהירות שבה אני מרגישה קטנה ומכווצת מתעלה על כל התהליך הפנימי רווי הקונפליקטים והכאבים שאני נלחמת אותו בכל יום מחדש.
הסיבות לדיכוי הן רבות וגדולות, גדולות מכל אחת מאיתנו, אבל אסור לנו לשכוח שבסופו של יום, האחריות היא גם של כל אחת ואחת מאיתנו. האחריות לדעת ולהכיר את האופן שבו הדיכוי מתבטא בחיי היומיום שלנו. יש בעיות של חוסר שוויון במפעלים, בסוגי עבודות, במשרות ניהוליות, בפוליטיקה, בספרות, בתרבות והרשימה עוד ארוכה, אבל הבעיה טמונה עמוק מזה, הבעיה טמונה באופן שאנחנו בכלל תופסות את עצמנו. תפיסה מקטינה ומעוותת שחלקה בהחלט נובעת מדיכוי חיצוני אבל עלינו האחריות להכיר אותה ולשנות אותה לטובת עצמנו. על כל אחת מאיתנו להתבונן בדפוסי המחשבה שלה ולראות איפה היא מונעת מעצמה גדילה והתפתחות שוויוניים.
מחקרים רבים בנושא מדוברים בכל העולם. מחקר אחד הראה כי נשים באופן משמעותי נוטות להימנע מלקיחת קרדיט על הישגים בעבודה. כולנו מכירות את התחושה הזו שאנחנו פשוט שותקות כשמישהו אומר משהו על פרוייקט שעשינו מחשש למשוך תשומת לב יתרה. נשים חוששות להיתפס בהרבה מקרים כשחצניות מדי או אסרטיביות מדי. דאגה זו מעכבת אותנו ביחס לאופציות קידום ועולה על הצורך שלנו להכריז על התרומה הגדולה שאנחנו לחברה או לארגון. יתרה מזאת, נשים נוטות יותר לעבודת צוות מגברים ולכן נוטות להעניק את הקרדיט לכל הקבוצה, מבלי להתייחס לעובדה שהן אלו שהנהיגו אותה או לקחו חלק גדול. אנחנו מצטנעות ומקטינות את עצמנו יותר ביחס לגברים. תארו לכן מה היה יכול לקרות אם לא היינו מפחדות כל הזמן שיחשבו שאנחנו יותר מדי?
דפוס נוסף שאנחנו יכולות לשים לב אליו הוא הפחד לטעות. נשים נוטות לפחד יותר מגברים לטעות מתוך התחושה שאנחנו מקבלות יותר ביקורת. מחקרים מראים ומחזקים את המצב העגום – בתחילת הקריירה, תכונות של אסרטיביות, דומיננטיות, ראייה מרחבית ויחסי קשרים בארגון (מינגלינג) הן תכונות נדרשות בקרב גברים. אולם, בקרב נשים הדרישה היא לתכונות דיוק והקפדה. תכונות אלה הן נפלאות בנשים, אולם כאשר אנחנו רוצות לטפס מעלה לעבר משרות ניהוליות, הפחדים והחששות פן נטעה מונעים מאיתנו לתפוס פיקוד. נשים מצטיינות בליצור קשרים קרובים ואינטימיים עם אנשים, אמנם הן מוצפות חששות ולא מסכימות למנף את הקשרים האלה. אנחנו חוששות פן ניתפס כאנוכיות ומחשבות כמו “אני לא רוצה לפגוע”, “אני לא רוצה שיחשבו שאני נצלנית”, “אני מפחדת שהוא יחשוב עליי כך וכך” – מוכרות לכולנו.
אנחנו מסתייגות מלהשתמש בקשרים בחיים שלנו כדי למנף ולהעצים את עצמנו. אנשים בעבודה מטרתם לעזור לנו להתקדם ולפעול נכון יותר בתוך החברה ואין שום רע בלהפעיל את הקשרים האלה לפי הצורך. יותר מזה, בחיים האישיים שלנו, האנשים שסביבנו רק ירצו שנהיה מאושרות יותר ומועצמות. זאת האחריות שלנו להרים את עצמנו ולהשתמש באנשים שסביבנו. לא באופן נצלני, אלא ממקום שלם והבנה של יחסים סוציאליים בריאים. אנשים אוהבים שמבקשים מהם לעזור, זה נותן הזדמנות גדולה לשני הצדדים, אז למה שנמנע זאת? דפוסי המחשבה האלו מעכבים אותנו והאבסורד הגדול הוא שאנחנו חושבות דווקא להפך – שזה מה שיקדם אותנו.
הגיע הזמן שנכיר איך הדיכוי נראה מתוכנו ונשנה את עצמנו בהתאם.
בואו נהיה השינוי שאנחנו רוצות לראות בעולם!!
** מאמר זה נכתב כחלק מפעילות פורום נשים וא.נשים, מועדון שוויון מגדרי והעצמה נשית.
>> לפרטים והצטרפות לחצו כאן