כמעט שנה אל תוך המשבר, ונראה שישראל עומדת בצומת נדירה: עוד שנת מסכות, או כניסה למועדון אקסקלוסיבי של מדינות שמנצחות את הנגיף

ישראל מובילה בשיעור המתחסנים באוכלוסיה תוך שהיא גוברת על מדינות גדולות ועשירות ממנה. היא ידעה לא רק להשיג חיסונים, אלא לפזר אותם באוכלוסיה דרך קופות החולים ולהגיע אל האוכלוסיות בסיכון תוך שהיא מנצלת את יתרונה היחסי כמדינה קטנה. אך מנגד – מוטציות שונות של הנגיף מתגלות כמעט חדשות לבקרים, ומעוררות חשש אמיתי באשר ליכולתן להערים על החיסונים. בינתיים המירוץ לחיסון האוכלוסיה נמשך, ומדינת ישראל דוהרת למה שנראה כניצחון של המדע והמקצועיות על המגפה.

אבל יש מדינות שלא היו צריכות לחכות לפייזר או ל-FDA, והצליחו כבר למגר ולבלום את המגפה מלהכנס לשטחן. מה מייחד כל אחת מכן, מה המכנה המשותף שלהן, ומה הן יכולות ללמד אותנו על מנהיגות? קבלו הצצה לארבע מדינות שכבר הוכיחו את יכולתן לנצח את הנגיף בנוק-אווט:

ניו זילנד

אוכלוסיה: 4.917 מיליון
גודל: 268,021 קמ”ר
ראשת ממשלה: ג’סינדה ארדרן

מדינת האי הזעירה, השכנה של אוסטרליה, הדגימה יכולת לפעול בזריזות ובנחישות: כבר בשני לפברואר אשתקד החלה המדינה לבלום כניסת תיירים ממדינות שחוו התפרצויות של הנגיף וב-19 במרץ לא התאפשרה אליה כניסת זרים, זאת בנוסף לחובת בידוד של שבועיים לכל האזרחים הנכנסים למדינה.

ניו זילנד השתמשה במערכת מבוססת ארבעה “שלבי התראה” על מנת לנטר התפרצויות ולטפל בהן בצורה היעילה והמהירה ביותר. המערכת התבססה על מנגנון דומה שהממשלה השתמשה בו כדי לטפל בשריפות יער, והוא נכתב מתוך אינטרס של שקיפות מקסימלית כלפי האזרחים והנחלת כללים ברורים שפשוט להבין וליישם.

המדינה נקטה בצעדים שמוכרים לנו כמו סגירת גבולות, חובת בידוד ומערך בדיקות ואיתור מגעים, אבל יתכן והסוד האמיתי של ניו זילנד הוא שקיפות ההנהגה והיענות הציבור: הודעות בנוגע לנגיף והסגר שהוטל במדינה היו החלטיות ולא מבולבלות, ראשת הממשלה ארדרן פנתה להציבור באמפתיה ובגובה העיניים, ורוב הציבור עשה מאמץ להתאים את עצמו למציאות החדשה מתוך הבנה שהיא זמנית. הנהגת המדינה גם קיבלה שבחים על הנכונות שלה להקשיב לאנשי המדע וליישם את המלצותיהם בשטח.

היום תמצאו בניו זילנד חיים כמעט רגילים עם מסעדות פתוחות, הופעות חיות (בברים, לא בזום) וליגת רוגבי תוססת, אבל גם זהירות מתמדת ושמירה קפדנית על כל הנכנס מגבולות המדינה. חובת עטיית מסכה אין שם, ונדמה כי צעדי הממשלה וצפיפותה הנמוכה יחסית של המדינה פשוט מנעו מראש את הצורך באמצעי שכזה.

טאיוואן

אוכלוסיה: 23.78 מיליון
גודל: 36,193 קמ”ר
נשיאה: צאי יינג-ון

גודלה הוא רק פי כ-1.3 מישראל ומניין תושביה הוא יותר מפי שניים. עד היום התגלו במדינה רק 59,194 מקרי הדבקה בקורונה, ורק 29 מתו מהנגיף. אין ספק שיש לנו מה ללמוד מאי ההייטק והתעשייה ששוכן בין סין לפיליפינים, וכל כך הרבה ממוצרי הצריכה שלנו יוצאים ממנו גם עכשיו.

כמו מדינות אחרות באסיה, גם בטאיוואן הכתה מגפת הסארס של 2002-2004 ומאז הוקמו במדינה מוסדות ותוכניות ממשלתיות שמטרתן למנוע מגפות ולטפל בהתפרצויות שלהן. טאיוואן היא מקרה מבחן מעניין מבחינה נוספת: המדינה הזעירה היא לא שותפה בארגון הבריאות העולמי, ותגובתה למגפה הקדימה את זו של הארגון והתבססה על נסיונה המר ממגפת הסארס, והמלצות המומחים שאמרו חד משמעית – יש לפעול, ועכשיו.

הפרתם בידוד בטאיוואן? פתחו את הארנק, כי הקנס שתקבלו עשוי להגיע לסכום של כמה אלפי דולרים. אבל אולי בכלל אין צורך להתעסק בקנסות כשממשלת טאיוואן מפצה אותך בכ-33 דולרים על כל יום בבידוד. אך לא על קנסות או “דמי בידוד” לבדם: טאיוואן איתרה מגעים וקטעה שרשראות הדבקה בזריזות, וכבר בסוף דצמבר החלה לעקוב אחר התפשטות המגפה בסין ולהתכונן להתפרצות בשטחה.

אגב, חובת עטיית מסכה? ככה זה עבד בטאיוואן: ב-24 לינואר אשתקד אסרה הממשלה על ייצוא של מסכות פנים לתקופה של כחודש, וחילקה מסכות לאזרחים על בסיס הצגת כרטיס דיגיטלי חכם עם מידע על ביטוח הבריאות שלהם. עטיית מסכה בטאיוואן הפכה לחובה במספר קטגוריות של מקומות ציבוריים ודווקא בנושא זה היא מדגימה מדיניות גמישה יותר מישראל, שמאפשרת להוריד את המסכה מהפנים בסיטואציות מסוימות במרחב הציבורי, אבל כן לרכז מאמץ במקומות מועדים להדבקה.

תאילנד

אוכלוסיה: 69.63 מיליון
גודל: 513,120 קמ”ר
ראש ממשלה: פריות צ’אן-אוצ’ה

היא לא אי, אבל גם היא ניצחה את הקורונה: תאילנד ריסקה את העקומה שלה עוד באפריל של השנה שעברה, ונכון להיום התגלו במדינה המאוכלסת פחות מ-13,000 חולים ורק 71 מתו מהנגיף. תאילנד גובלת במיאנמר, לאוס, מלזיה וקמבודיה, ולכן הפיקוח על כל היוצא והנכנס לשטחה הוא מאתגר יותר ליישום מאשר במדינות נטולות גבול יבשתי.

גם תאילנד הייתה למודת ניסיון ממגפת הסארס, ורשויות הבריאות והביטחון במדינה היו מוכנות ומזומנות לאתגר. הציבור התאילנדי נרתם והבין את גודל השעה, והיענותו להנחיות הממשלה (שקיבלה שבחים על התקשורת השקופה שלה עם האזרחים) הייתה גבוהה יחסית. מאז חודש מאי אובחנו בתאילנד פחות מעשר מקרים מדי יום, אבל דווקא בחודש דצמבר האחרון החלה התפרצות משמעותית יותר שכרגע נראה שהיא תחת שליטה.

לתאילנד היה משאב מפתח במאמץ ההשתלטות שלה על המגפה: כמיליון מתנדבים במערכת הבריאות המפוזרים בין כ-75 אלף כפרים שונים. המתנדבים כמובן דאגו לבריאות הקהילות והמשפחות המקומיות, אך בו זמנית גם קיימו מעקב על כל היוצא והנכנס ודיווחו מהשטח באופן קבוע לרשויות הבריאות במדינה. אולי ניתן להשוות את “המודל התאילנדי” לקופות החולים הישראליות שפריסתן הארצית, ההיכרות שלהן עם התושבים ויכולתן המקצועית משמשות אותנו כדי ליישם את מבצע החיסונים שהוא המוצלח בעולם נכון להיום.

פינלנד

אוכלוסיה: 5.518 מיליון
גודל: 338,440 קמ”ר
ראשת ממשלה: סאנה מרין

אין אחידות בהתמודדות של המדינות הנורדיות עם הנגיף: לצד שוודיה שסבלה ממספר נדבקים ומתים גבוה, נורווגיה נהנתה משקט יחסי מהמגפה ודנמרק חוותה התפרצות משמעותית בדצמבר האחרון, כשברקע נמצאה מוטציה מסוכנת בשטחה. פינלנד היא יוצאת דופן ביכולות שהפגינה למנוע את התפשטות המגפה בשטחה.

איך היא עשתה את זה? אולי נתחיל במה שהיא לא עשתה: פינלנד לא הפעילה סגר מלא בשטחה והחנויות המשיכו לפעול, מה שצמצם את הנזק לכלכלת המדינה. מנגד, פינלנד כן סגרה את בתי הספר, הגבילה התקהלויות והשביתה את פעילותם של רוב המתקנים הממשלתיים. כמו כן, פינלנד סגרה את גבולותיה לתיירים.

יש סברה שמשהו ברקע התרבותי של פינלנד והאופי הפיני תרמו להצלחתה: ריחוק חברתי הוא עניין שבשגרה בפינלנד, והמרחב האישי שם נוטה להיות גדול יותר מבמדינות אחרות. רבים שביקרו במדינה מספרים על אנשים שלא מרבים לדבר עם מי שאינם מכירים ומעדיפים לשמור לעצמם כשהם בציבור, אך לא מעוינות חלילה – השתיקה הפינית היא שתיקה אצילית ומכבדת, שמפנה מקום להקשבה לאחר והאזנה לשקט שבין המילים.

בדומה לישראל, גם בהיסטוריה של פינלנד טבועה טראומת המלחמה אחרי העימותים של המדינה מול ברית המועצות במלחמת החורף של 1939-1940. החוק הפיני המתייחס להערכות למצבי חירום כולל גם תרחיש של מגפה, ובתי החולים והצוותים הרפואיים של פינלנד ידעו להצטייד ולהתכונן למאבק שציפה להם במגפת הקורונה.

חלק גדול מההצלחה בטיפול במשבר מיוחס לסאנה מרין, ראשת ממשלת פינלנד שזכתה לאהדה בלתי רגילה בקרב הקהל הפיני, ובהתאם – להיענות גבוהה להנחיות שהעבירה לאזרחים. סקר שנערך במדינה מצא שביעות רצון של 85% מטיפולה של מרין במשבר הקורונה, לאחר שהחלה לכהן כראשת ממשלת פינלנד בדצמבר 2019. וגילה של הפוליטיקאית הממולחת? 35 שנים בלבד!

הסוד: מקצועיות, מהירות ואמון הציבור?

כשנסתכל לאחור על מגפת הקורונה (ואולי זה יקרה בקרוב), ספרים שלמים יכתבו על הדרך הייחודית בה כל מדינה טיפלה בהתפרצויות בשטחה. בניגוד למגפת הסארס שכמעט ולא התפרצה מחוץ לאסיה, נדמה שהקורונה לא פסחה על אף מדינה בעולם וגבתה מספרים בלתי נתפסים של קורבנות. הקורונה שינתה את העולם וכנראה תשנה אותו לעוד שנים רבות, ולא מן הנמנע שאפילו בישראל המסכות ישארו במרחב הציבורי גם ללא חוק המחייב לעטות אותן, במיוחד בחורף.

נדמה שיש מכנה משותף בין המדינות שידעו להכיל את המגפה ואז למגר אותה משטחן: הן פעלו בזריזות, הפעילו את הצוותים המקצועיים והקשיבו להמלצותיהם, וברמה האזרחית הסכנה הופנמה וניתן אמון במנהיגים והחלטותיהם, כאשר אלו נהגו ביושרה ובשקיפות.

שלוש מתוך ארבע המדינות שדנו בהן מונהגות ע”י נשים, וגם נושא זה עורר עניין ציבורי: האם לנשים יש יתרון בהנהגת האוכלוסייה בעת משבר? צפו לראות פרק שלם גם על הנושא הזה באותם ספרי “קורונה ממבט לאחור”.