מגזין "אופס" - גיליון 9
חיה פוליטית

מדור: אישיו, מתוך "אופס", גיליון 9. ריאיון עם חברת הכנסת עינף וילף, על השכלה, אמהות ועל מהות הפוליטיקה

דרגו עכשיו:




עינת וילף אמנם רק קדנציה אחת בפוליטיקה אבל בראייתה הפקוחה היא כבר מבינה מהם חוקי המשחק ואיך מזיזים עניינים. יש לה עמדות סדורות על חינוך, כלכלה ושיוון נשים, והיא לא תוותר כל כך מהר על עמדת ההשפעה

מאת חנה רוקח

בשנים האחרונות אנחנו עדים ליותר ויותר אנשים מהאקדמיה שמחליטים להפשיל שרוולים ולהיכנס לתוך עולם הפוליטיקה. עבור חלקם זהו מפגש טראומטי והם נפלטים מהר מאוד מהמשחק הפוליטי. עבור חלקם זהו שיעור מאלף לחיים והם הופכים ל"חיות פוליטיות" במובן החיובי של המילה. חברת הכנסת של סיעת העצמאות, דר' ענת וילף (41), משתייכת לקטגוריה השנייה. בתום הקדנציה הראשונה שלה בכנסת, נפגשנו איתה לשיחה מרתקת על חינוך, על הורות והמחאה החברתית, ובעיקר – על החיים האמיתיים בזירה הפוליטית.

ספרי לי על התקופה שלך כסטודנטית.
"זה היה מסלול ארוך... את כל לימודיי עשיתי בחו"ל. אחרי הצבא נסעתי לארצות הברית ועשיתי את התואר הראשון באוניברסיטת הרווארד. לאחר סיום התואר עבדתי כמה שנים ואז נסעתי לצרפת, להשלים תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת אינסיאד. את הדוקטורט השלמתי באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה. כך יצא שלמדתי וראיתי עולם ביחד. אני לא מוצ'ילרית גדולה. אחרי הצבא נסעתי מיד ללמוד בחו"ל. הדרך שלי לחיות בתרבות אחרת היתה לשלב את זה עם לימודים."

מה ההבדל העיקרי בין לימודים בחו"ל לבין לימודים בארץ?
"בחו"ל, לעומת לימודים בארץ, יש דגש על מה שנקרא 'השכלה רחבה'. בארצות הברית למשל, את לא רוכשת מקצוע בתואר ראשון. עריכת דין, ראיית חשבון וכולי – אלה מקצועות שרוכשים בתואר השני. הרעיון שעומד מאחורי זה הוא, שבתואר ראשון אתה בונה יסודות להשכלה מקצועית, אתה רוכש השכלה רחבה. כלומר, המטרה היא שתסיים את הלימודים כאדם משכיל במובן הרחב של המילה. וכך, בערך מחצית מתכנית הלימודים מורכבת מקורסים שאינם בתחום שלך. אי אפשר לסיים תואר ראשון בלי לעשות קורס בפיזיקה, קורס בביולוגיה, קורס בתולדות האומנות, וכולי. אני מאוד אוהבת את הרעיון הזה, כי יש זה נותן לך משהו לחיים. למשל, בגלל שהייתי חייבת לבחור קורס במוסיקה לקחתי קורס על תולדות האופרה, ומאז הפכתי לחובבת אופרה נלהבת!"

מה דעתך על מתכונת הלימודים של האוניברסיטה הפתוחה?
תשובה: האמת, כשהייתי בצבא לקחתי כמה קורסים באו"פ. זו היתה דרך לשלב בין השירות בצבא לבין לימודים. בגלל ששירתי במודיעין לקחת קורס על המזרח התיכון בעת המודרנית, וזה זכור לי כאחד הקורסים הכי קשים שאי פעם עשיתי! אני נפגשת עם הרבה סטודנטים של האו"פ בהקשרים של פעילות פוליטית ופעילות הסברתית. זה קונספט מדהים, שגם מתאים יותר ויותר לעולם החדש, שבו אנשים לומדים לאורך כל חייהם, שבו אנשים לומדים לא רק מסיבות מקצועיות אלא גם לשם ההנאה והרחבת האופקים."

כאם, את ההוכחה שניתן לשלב קריירה ומשפחה. איך את עושה את זה?
"אני שייכת לדור שילד בגילאים מאוחרים יותר. זה אחד הדברים שאפשרו לי זאת. ילדתי אחרי שכבר נכנסתי לכנסת, כך שבניגוד לנשים אחרות, הרצון להקים משפחה ולהוליד ילדים לא הסיט אותי מהמסלול. אני חושבת שעבורי, כדי שתהיה לי משפחה, כדי שיהיו לי ילדים, קודם כול הייתי צריכה לדעת מה אני רוצה מעצמי. רק אחרי שהיה לי ברור מה אני רוצה מעצמי, יכולתי להתפנות, בעיקר נפשית, לבניית המשפחה."



זאת הקדנציה הראשונה שלך כחברת כנסת? כיצד את מסכמת את פעילותך הפרלמנטרית עד כה? מה מסקנותיך לגבי יכולת ההשפעה של חברי כנסת?
"אני עוד מעט שנתיים וחצי בכנסת. העבודה בכנסת היא במובנים רבים תהליך של גילוי עצמי, לדעת במה אתה טוב, במה אתה לא טוב, איך ביכולתך להשפיע. גיליתי על עצמי שיש לי יכולת לזהות נושאים מהותיים בשלב מאוד מוקדם, לבחון את העובדות בשטח ולהציע פתרונות, שהם לעיתים פתרונות בלתי מקובלים. עשיתי את זה קודם כול בתחום החינוך, שבו עסקתי עוד לפני כניסתי לכנסת. דרך השיח הישיר שלי עם מורים הגעתי למסקנה שהבעיה במערכת החינוך נעוצה בסמכויות המורים, בגיבוי למורים, כלומר בהיעדר הגיבוי והשחיקה בסמכויות. בהתחלה כשהעלתי את הנושא, כשאמרתי שצריך לתת יותר גיבוי וסמכויות למורים נתפסתי כחשוכה. אבל המורים תמכו בי, והודות לכך הצלחתי להשפיע גם על שר החינוך ועל המנכ"ל והנושא עלה לסדר היום. ואכן, ישנו שינוי משמעותי במדיניות של משרד החינוך בתחום הזה.

"מאבק נוסף שלי הוא בתחום הריכוזיות במשק. זיהיתי את הבעיה עוד לפני פרוץ המחאה. צריך לדאוג שהמשק יהיה הוגן ופתוח, ולא יישלט על ידי קבוצה מאוד קטנה שמנסה לבצר את כוחה על ידי שימור המשק כסגור ולא תחרותי."

האם את מעודדת את כניסתם של צעירים למערכת הפוליטית, למרות הדימוי הציבורי הנמוך של הפוליטיקאים?
חד-משמעית. אני משקיעה בזה חלק משמעותי מזמני. אני רואה את עצמי, כפי שקוראים לזה ב-The Voice, כ'מנטורית' לצעירים שמעוניינים להיכנס לפוליטיקה. אני יושבת איתם, מייעצת להם, מסבירה להם איך התהליך נעשה. אבל יש כמה דברים לגבי הפוליטיקה שהם צריכים לדעת מראש. צריך להיזהר מאידיאלים גבוהים מדי. פוליטיקה זה הרבה פעמים להתפשר. זאת האומנות של הפוליטיקה. אנשים מבלבלים בין פשרה לבין שחיתות. זה לא נכון. פשרה אינה שחיתות, היא כורח הפוליטיקה. מנגד, אני כל הזמן שואלת את עצמי האם אני מצליחה לשמור על איזון נכון בין העקרונות לבין הפשרות? הפוליטיקה מעמידה אותך בדילמות יומיומיות."

באיזה אופן את חושבת שהמחאה החברתית שינתה את הפעילות של חברי הכנסת?
"קודם כול היא נתנה רוח גבית להרבה חברי כנסת שמלכתחילה היו הרבה יותר חברתיים, והעבודה שלהם זכתה לפחות הכרה. עוד לפני המחאה החברתית היו המון חברי כנסת שעבדו קשה בנושאים חברתיים, אבל אף אחד לא התייחס אליהם ברצינות. חברי כנסת כאלה קיבלו כעת רוח גבית גדולה לפעילות שלהם, כי היום הם נתפסים הרבה יותר ככאלה שמשקפים את רצון הציבור. אני למשל, במאבק שלי בריכוזיות, קיבלתי הודות למחאה רוח גבית גדולה. אני חושבת גם שהמחאה החברתית נתנה לצעירים ביטוי וכוח, במערכת הפוליטית ומחוצה לה."

במחאה החברתית הועלו דרישות רבות ומגוונות מצד קבוצות וגורמים שונים בחברה. עם איזו דרישה את הכי מזדהה?
"הזדהיתי עם שני כיוונים במחאה. הראשון הוא כאמור המאבק בריכוזיות, שבעיני מסמל את הצדק החברתי. לכן אני גם מזדהה עם הפעילות של השר כחלון למשל. בגלל היותי אם, מאוד הזדהיתי גם עם מחאת העגלות והדרישה לחינוך חינם לגיל הרך. ויש את נושא כמות ימי החופש שיש להורים בארץ, שהיא קטנה משמעותית מכמות ימי החופש שיש לילדים. על פי מחקר שנערך בכנסת, ישראל היא אחד המקומות הגרועים בנושא הזה בהשוואה בינלאומית."

ומה לגבי שכר הלימוד בארץ?
"במשך שנים התנהל תמיד המאבק על שכר הלימוד באוניברסיטאות. אני תמיד אמרתי, שעדיף שהכסף יילך לחינוך חינם לגיל הרך. כך ההורים יוכלו לחסוך כסף, אשר ישמש בבוא העת לשכר לימוד לאוניברסיטאות. חינוך חינם לגיל הרך מסייע להורים צעירים, שנמצאים בשלב שבו הם יותר מתקשים מבחינה כלכלית. כלומר, לדעתי צריך להפוך את הפירמידה – במקום שנסבסד את שכר הלימוד באוניברסיטאות, יותר ראוי שקודם כול ניתן חינוך חינם לגיל הרך."

למרות ההתקדמות בנושא שוויון לנשים, עדיין יש מחסומים שבולמים אותן. למשל בתארים אקדמיים, מחצית מבעלי תואר דוקטור הן נשים, אבל רק 11% הן פרופסור. כיצד לדעתך ניתן לשפר את המצב?
"זאת בעיה שמתמודדים איתה באקדמיות בכל העולם. בגלל שהמדינה מממנת חלק ניכר מהתקציב של האוניברסיטאות, היא יכולה לדרוש דברים. ברמה הכי בסיסית, היא יכולה לדרוש בראש ובראשונה מעקב. אפשר לחייב את המועצה להשכלה גבוהה לתת דיווח אחת לתקופה בוועדת החינוך על מצב הנשים באקדמיה ומה היא עושה כדי לקדם נשים. אפשר גם לשקול שתהליך בדיקת מועמדים דוקטורנטים לתפקידי סגל ייעשה באופן עיוור, כלומר, לבחון רק את הרזומה. אבל בשלב ראשון הדבר העיקרי שצריך להיעשות זה פיקוח ובקרה מאוד הדוקים על האוניברסיטאות. פשוט לדרוש מהם כל הזמן לדווח – מה אתם עושים כדי שהמצב יהיה טוב יותר."

את מעדיפה להמשיך באקדמיה או בפוליטיקה?

"אני אהיה באקדמיה רק אם אני לא אהיה בפוליטיקה. ההעדפה שלי היא לחיים הפוליטיים, אבל אם תהיה תקופה שאני לא אהיה בפוליטיקה, אז אני לא פוסלת לחזור לחיים אקדמיים, כמרצה."









תאגיות :מגזין "אופס"